<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער ראשון ס"י</h1>
<h2>דף מ.</h2>
כל הברכות כולן צריך שלא יפסיק בין הברכה והדבר שמברך עליו ואם הפסיק צריך לחזור ולברך. בד"א בשהפסיק בדבר שאינו מענין הדבר שמברך עליו, אבל אם היה מענינו אינו צריך לחזור ולברך. כיצד, הרי שהיה מברך ברכת המוציא, ואומר טול ברוך טול ברוך, אינו צריך לחזור ולברך. ואפי' אמר הביאו מלח הביאו לפתן אינו צריך לחזור ולברך, מפני שמצוה ללפת בפת המוציא. ואפי' אמר תנו מאכל לשורים וכיוצא בזה אין צריך לחזור ולברך, שמענין הברכה והסעודה הוא, שאסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנ' ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואחר ואכלת ושבעת. יש מן הגדולים שאמר שאע"פ שאין דברים אלו הפסק מכל מקום צריך להזהר שלא יפסיק בין הברכה והדבר שמברך עליו בין בברכת הנהנין בין בברכת המצות. ואם הפסיק בברכת המצות צריך לחזור ולברך, אלא אם כן הפסיק בדבר שהיה מענינו כדרך שאמרו בברכת המוציא.
